דער נסתר

דֶער-נִסְתֶּר", כך קראה קולין שבתאי לבית בו חלמה להקים משפחה מאושרת. עם המשורר אהרֹן שבתאי ילדה שישה ילדים, יחד גידלו אותם בבית ירושלמי מוקף ברושים, וכל זה נהרס בגירושין.
בהיותו נער התחיל בנם, נהר שבתאי, לתעד את משפחתו. הוא צילם עשרים שנה של מסע פרידה מאותו חלום, בית מלא ילדים שהפך ריק וזקן. רק אמו ואחיו למואל נותרו בו: הוא לא מצליח לבסס עצמאות, היא לא מצליחה להיפרד מתפקידה האימהי. הירושה שהותיר הסב אוזלת ומאלצת אותם לעזוב את הבית. הפרידה מביאה את האם לחשבון נפש, את האח למשבר ואת היוצר להתעמקות בנקודת השבר – עזיבת האב את הבית בהיותו ילד קטן.